איפה אפשר לצפות ב-Calamity Who? ב-בישראל
Documentary about a woman who claims to be Calamity Jane's daughter. גלה את "Calamity Who?", תְעוּדָהסֶרֶט שובה לב שהופיעה לראשונה על המסכים ב-2015. הפקה זו, שמקורה ב-צָרְפַת כוללת תרומות מ-Christine Boisson בתפקיד של Self.
צפו ב"Calamity Who?" עכשיו ב-MUBI, וגלו דרכים נוספות לצלול לתוך סֶרֶט האהוב עליכם עם המדריך האולטימטיבי לצפייה של Popcorn Time.
Calamity Who? מדורג במקום ה-30862 במצעד הסטרימינג של פופקורן טיים היום בישראל. הסרט עלתה 2 מקומות מאז אתמול.
מערכת הדירוג של Popcorn Time מחשבת פופולריות על ידי שילוב נתונים ממקורות מהימנים שונים, כולל פלטפורמות סטרימינג, מגמות עמית לעמית ומאגרי מידע עולמיים.
האלגוריתם שלנו מתאם את הדירוגים באופן דינמי בהתאם לביצועים של התוכן בפלטפורמות, אזורים וזמנים שונים. כל סרט או תוכנית מדורגים באמצעות שילוב של מיקומם הגלובלי, הפופולריות האזורית שלהם וביצועיהם ההיסטוריים. זה מבטיח שיקוף הוגן, מדויק ומתעדכן תמידית של מה שטרנדי בישראל.
חקור עוד אפשרויות סטרימינג עבור Calamity Who?!
גלה כיצד לצפות ב-Calamity Who? במגוון פלטפורמות ומדינות! בין אם אתה בבית או נוסע לחו"ל, מציאת מקום לצפייה חוקית מעולם לא הייתה קלה יותר. מ-, Calamity Who? זמין בשירותים מובילים כמו . לא זמין במדינות אחרות כרגע, תוכל לחקור אפשרויות סטרימינג מותאמות אישית שמתאימות לרישוי המקומי, ולהבטיח חוויית צפייה חוקית וללא טרחה.
מידע נוסף
- משך זמן
- 4 דקות
- שוחרר
- ארץ מקור
- צָרְפַת
- שפות
- fr
- כתוביות
- en
דומים ל-Calamity Who?
סֶרֶט
Agnès Varda travels around the world to meet friends, artists and filmmakers for an expansive view of the global contemporary art scene.
Agnès Varda: From Here to There (2011 )
סֶרֶט
A family fired by a company owned by LVMH (Group owned by French billionaire, Bernard Arnault) seeks reparation from their previous employer with the help of the movie director.
Thanks Boss! (2016 )
סֶרֶט
A film casting in Paris. Young actresses (and actors) try to incarnate the Swiss writer and traveler Annemarie Schwarzenbach (1908-1942). In order to get the role of this emblematic and sulfurous figure of the late 30's, child of the 'lost generation', antifascist and gay, this actors play scenes of her life, try to assume poses of hers from photos, and talk about their own life through the prism of her fascinating and ambiguous personality. A portrait arises, singular and multiple, public biography and intimate memory, drawn up by the woman of the past as well as by the young generation of 2014. Slowly, a reconstituted and collective figure emerges and encounters an own fictitious life.
My Name Is Annemarie Schwarzenbach (2015 )
סֶרֶט
In the rural outskirts of Gaza City a small community of farmers, the Samouni extended family, is about to celebrate a wedding. It's going to be the first celebration since the latest war. Amal, Fuad, their brothers and cousins have lost their parents, their houses and their olive trees. The neighborhood where they live is being rebuilt. As they replant trees and plow fields, they face their most difficult task: piecing together their own memory. Through these young survivors' recollections, Samouni Road conveys a deep, multifaceted portrait of a family before, during and after the tragic event that changed its life forever.
Samouni Road (2018 )
סֶרֶט
A summer on an island of leisure in the Paris region. Land of Adventures, dredge and transgression for some, place of refuge and escape for the other. Its pay range to its hidden nooks, the exploration of a Kingdom of childhood, in resonance with the bustle of the world.
Treasure Island (2018 )
סֶרֶט
The movie focuses on our common identities : “woman” and “black”, whilst highlighting the diversity of Afropean diasporas. This documentary explores the intersections of discrimination, art and blackness.
Speak Up (2017 )
סֶרֶט
Short documentary about older cyclists who annually tour the great Alps. We see them take some well-deserved rest on the coast of the Mediterranean. There they look back on what moves them and on highlights from the history of cycling.
Le repos des braves (2016 )
סֶרֶט
January 2016. The love story that brought me to this village in Alsace where I live ended six months ago. At 45, I am now alone, without a car, a job or any real prospects, surrounded by luxuriant nature, the proximity of which is not enough to calm the deep distress into which I am plunged. I am lost and I watch four to five films a day. I decide to record this stagnation, not by picking up a camera but by editing shots from the stream of films I watch.
Just Don't Think I'll Scream (2019 )